«

»

הדפס פוסט זה

להיות עם לקות למידה במערכת החינוך בשנה"ל תשע"ו – א'

הקוראים הוותיקים כבר מכירים את עמדותי באשר לנושא לקות הלמידה והפרעת הקשב והריכוז. לקוראים החדשים אומר בקצרה כי לבעלי לקות הלמידה ו/או הפרעת הקשב והריכוז אכן יש קשיים אובייקטיביים, אך בלמעלה מ-90% מהמקרים, עבודה נכונה ועקבית לאורך זמן מקדמת את הלומדים ושוברת את "תקרת הזכוכית" שמעל ראשיהם.

עיקרו של פוסט זה הוא התייחסות לחוזר שהוציא משרד החינוך בחודש מאי 2015 ונשלח לרכזי לקויות הלמידה בבתיה"ס. זאת כיוון שלחוזר זה השלכות ישירות על כל תלמיד שלו לקות למידה.

להיות עם לקות למידה

רקע

אין זה סוד שנושא לקות הלמידה בישראל אינו מוסדר. תלמידים והורים אינם מודעים לזכויותיהם כמו גם לחובותיהם. בתיה"ס ניצבים פעמים רבות חסרי אונים נוכח העליה במספר התלמידים המאובחנים כתוצאה מאבחון יתר. להלן מספר מאפייני המצב הנוכחי:

  • תחום אבחון לקות הלמידה פרוץ ולא מעוגן בחוק, וזאת בניגוד לאבחונים בתחומים אחרים כמו: בריאות הנפש, אבחון תעסוקתי, התפתחות הילד ועוד. ההשלכות הן מאבחנים שלא כולם ראויים מקצועית והיעדר בטריית אבחון אחידה. בנוסף, יש מעט מבחנים עם נורמות לתלמידים מעל גיל 16 ולסטודנטים, ואלה הקיימים הם "מקומיים" – קרי פרי פיתוח של גוף מקצועי זה או אחר ששומר את המבחנים לעצמו. התוצאה: מרבית התיכוניסטים מאובחנים עפ"י נורמות של כיתה ז' לכל היותר. סטודנטים נבחנים עפ"י אותן הנורמות או עפ"י נורמות מוסדיות שונות.
  • בניגוד לאדם שפונה לרופא לעזרה ולאחר סדרת בדיקות מקבל דיאגנוזה והמלצות לטיפול שבמרבית המקרים מיושמות במלואן, מרבית המאובחנים נוטים להשתמש בהתאמות שקיבלו ("הקלות" בפי העם) ולא להשקיע בהמלצות הכל כך חשובות בתחום ההוראה המתקנת או ברכישת אסטרטגיות למידה. עובדה מצערת זו מעכבת את התפתחותם האקדמית של התלמידים ותגביל אותם בעתיד. התלמידים והוריהם לא מבינים ששילוב מתן ההתאמות יחד עם סיוע לימודי הם שיקדמו את הלמידה. מנגד גם אין התניה חוקית / מנהלתית הכורכת את השניים יחד.
  • מרבית בתי הספר אינם ערוכים לתת מענה לתלמידים עם צרכים מיוחדים ובהם גם התלמידים עם לקות למידה ו/או הפרעת קשב. חוסר ההיערכות הוא ברמות שונות: המבנה הפיזי של הכיתות, הריהוט בכיתות, הידע המקצועי של המורים, ליווי מקצועי לצוות החינוכי, מבנה מערכת השעות, חלוקת השעות, שימוש מועט ביותר (אם בכלל) בטכנולוגיות מסייעות ועוד.
  • לצערי, גם בשוק הפרטי, חלק ניכר מנותני השירות בתחום ההוראה המתקנת ואסטרטגיות הלמידה אינו בעל הכשרה ראויה ומספקת והתוצאה היא "עוד מאותו הדבר".

 

חוזרי משרד החינוך

משרד החינוך, כגוף האחראי על חינוכם של תלמידי ישראל, ער לבעייתיות ולמציאות המורכבות שנוצרה בכיתות השונות במרבית בתיה"ס. על רקע זה המשרד בהוציא שלוש-ארבע השנים האחרונות סדרת חוזרים העוסקים בהתערבות חינוכית לקידום תלמידים בעלי לקויות למידה ובהתאמות על רצף הלמידה וההיבחנות לתלמידים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב בחינוך הרגיל. החוזרים השונים הם פרי ישיבות של וועדות מומחים העוסקים בתחום.

עיקרי הנושאים בחוזרים אלה בתחום ההוראה הם: - מקומו הקריטי של המורה בבניית תפיסתו העצמית של התלמיד.

  • הצורך בהוראה מפורשת של דרכי למידה.
  • ההבדל המהותי בין התאמות בתהליכי למידה לבין התאמות בדרכי היבחנות.

לדוגמא, בחוזר שיצא בנובמבר 2014, נכתב בין היתר בפרק העוסק בהוראה כי: "נוכחות והשתתפות פאסיבית בשיעורים, כזו שהתלמיד בעיקר מקשיב למורה וחוזר אחריו, אינהלמידה יעילה דיה. למידה יעילה דורשת אקטיביות ישירה, תרגול, התנסות ומעורבות ממשית של התלמיד עם החומרהנלמד". למרות הנחרצות העולה בחוזרים השונים, לצערי בפועל כמעט ולא נעשה דבר בשיפור ההוראה ובמכוונות לתלמיד. דרך ההוראה השלטת במרבית מסגרות החיינוך ובכל שכבות הגיל היא הדרך המסורתית הפרונטלית.

עיקרי הנושאים בתחום ההיבחנות הם: -ההבדל המהותי בין התאמות בתהליכי למידה לבין התאמות בדרכי היבחנות.

  • הבנת המשימות ההתפתחותיות בחטיבות הגיל השונות וכנגזרת מכך, שיקולי הדעת הדיפרנציאלייםבבקשות להתאמה בדרכי היבחנות.
  • שינוי בתפיסת ההתאמות בהיבחנות ובהיערכות לקראת אישורן.

מכלל החוזרים מתקבלת תמונה מבורכת של הפרדת דרכי ההוראה מדרכי ההיבחנות והדגשה של תהליכי למידה לצד צמצום ההתאמות בדרכי ההיבחנות.

אם כך, מה הבעיה? המימוש בפועל.

כמי שקשובה להורים ולתלמידים רבים, איני יכולה שלא להתרשם מהיישום הלקוי בפועל של המגמות החיוביות של משרד החינוך. בעוד שחוזרי משרד החינוך מדגישים את ההוראה האחרת והמכוונות לתלמיד לצד צמצום ההתאמות בדרכי ההיבחנות, בפועל מופעלת מדיניות צמצום משמעותי של ההתאמות בבחינות בעוד כמעט ולא נעשה דבר בשיפור דרכי ההוראה ובמכוונות לתלמיד.

הגדיל משרד החינוך לעשות ובחוזר העוסק בחידוד הנהלים לקראת מתן התאמות לתלמידי התיכון (מאי 2015), יש לראשונה התייחסות לכמות התלמידים להם תאושרנה דרכי היבחנות מותאמות. אם עד היום, בתיה"ס אישרו כמעט באופן גורף כל הארכת זמן ועוד התאמות ברמות 1-2, כאלה שאינן פוגעות במהות בחינות הבגרות, ההנחיה היום היא לאפשר התאמות ברמות 1-2 (הארכת זמן, התעלמות משגיאות כתיב וכד') רק ל- 10% מהתלמידים בכל שכבה. הוועדות המחוזיות תאשרנה 5% מהפניות בלבד להתאמות ברמה 3 (מבחנים בע"פ או מבחנים מותאמים). ניתן יהיה להגדיל במעט את המספרים כחריגים באישור הפיקוח על בתיה"ס, אך אין ספק שפנינו למציאות חדשה.

המספרים המאושרים משקפים את הסטטיסטיקה העולמית באשר לתופעת לקות הלמידה ואת הנטיה של המרכז הארצי לבחינות והערכה (פסיכומטרי בלשון העם) באישור ההתאמות לנרשמים למוסדות ההשכלה הגבוהה. יחד עם זאת, הם לא משקפים כלל את המצב בפועל בבתיה"ס.

הביקורת שלי כנגד המסמך אינה בעצם קיומו (המבורך לטעמי) אלא בעובדות הבאות:

1. ההנחיות החדשות חלות על תלמידי י"א- י"ב הרגילים להיבחנות מותאמת (בין אם בצדק ובין אם שלא) ודווקא בשנים הקריטיות של בחינות הבגרות, ללא כל הכנה מוקדמת וללא כל דרכי הוראה אחרות, יאלצו להיבחן בתנאים שיפגעו בהם. טוב היה עושה משרד החינוך לו היה מכיל את השינוי על תלמידי כתה ז' ועולה עם השנים תוך שימת דגש על איכות ההוראה לפחות כמו על צמצום ההתאמות.

2.  ההחלטה לגבי הזכאות להתאמה הופכת להיות באחריות ביה"ס ומתקבלת על דעת הצוות החינוכי. אני רואה בכך שתי בעיות מרכזיות. האחת היא מכבש לחצים אדיר שהורים יפעילו על הצוות החינוכי ובמדינה כמו שלנו יש חשש להפעלת אלימות כלפי המורים. השניה חמורה אף יותר והיא היעדר הידע המקצועי של המורים המלמדים באשר ללקות למידה ומאפייניה, והיעדר היכרות של אמת את התלמיד, קשייו ודרך התמודדותו. כך, בפועל תתקבלנה החלטות הרות גורל בידי צוות שרובו אינו מקצועי בתחום והוא חסר את הידע הבסיסי כדי לקבל החלטות. ולמה הדבר דומה? לפניה לקבלת טיפול לכאבי ראש מלבורנטית מעבדה שאינה מסוגלת לבדוק מה מקור הכאב: תזונה לקויה, חום גבוה, גידול לא עלינו....... כיצד נתאים את הטיפול אם איננו יודעים את מקור הבעיה והשלכותיה?

הפוסט הבא יוקדש לעצות מעשיות לתלמידים עם לקות למידה ולהוריהם.

תגובות

תגובות

קישור קבוע למאמר הזה: http://israelicenterforlearningstrategies.com/rutydekel/adhd-in-school-1