לסבול מלקות למידה במערכת החינוך

להיות עם לקות למידה במערכת החינוך בשנה"ל תשע"ו – ב'

"מעז יצא מתוק"

הפוסט הקודם (להיות עם לקות למידה במערכת החינוך בשנה"ל תשע"ו  – א') הוקדש לחוזר  שהוציא משרד החינוך ונשלח לרכזי לקויות הלמידה בבתיה"ס (מאי 2015) ועוסק בחידוד הנהלים לקראת מתן התאמות לתלמידי התיכון. פוסט זה עוסק בהשלכות החוזר.

להיות עם לקות למידה

התגובות הראשונות של רבים מההורים והתלמידים עם היוודע דבר קיומו של החוזר החדש הן לחץ, תיסכול ותחושות קיפוח. אבל כידוע, לכל מטבע שני צדדים וכוונתי בפוסט זה היא דווקא להתייחס להיבט החיובי של החוזר.

עם יד על הלב, כולנו מודעים לתופעת אבחון היתר, לעובדה שרבים מהאבחונים אינם מקצועיים דיים, שכמעט כל תלמיד שעבר אבחון יצא עם התאמות מסויימות, ושברבים מהמקרים ההתאמות נתפשות כמשחררות את התלמיד ומשפחתו מאחריות ללמידה ומהלמידה עצמה.

כמאבחנת, קרה לי לא אחת שתלמידים (ודווקא בכיתות מדעיות / מופת ושאר כיתות מצויינות) הגיעו לאבחון כי כל אחד מהם נשאר היחיד בקבוצת הלימוד שלו שלא עבר אבחון ולכן רק לו אין הארכת זמן…… פעמים רבות בעת מסירת דו"ח אבחון הדגשתי בפני המאובחן והוריו כי אני עושה הבחנה בין דרך ההיבחנות האמורה לשקף את הידע של התלמיד בעת מבחן לבין תהליך הלמידה וצבירת הידע. לכן לא אחת קרה שהמלצתי על היבחנות מותאמת אך זאת לצד דרישה להעמקת הלמידה באופן מותאם ללקות, למען עתידו של התלמיד.

לאור דברים אלה, אני רואה ברכה מסויימת בחוזר החדש המצמצם את הזכאות להתאמות. הרעיון הוא לזקק את כלל "תת המשיגים" ולאפשר את ההתאמות המיוחדות רק לאלה הלומדים ויודעים אך זקוקים להתאמות בכדי להוכיח את הידע שלהם.

לדוגמא, לתפישתי תלמידים שאינם לומדים לאורך שנה"ל אלא ברגע האחרון לפני בחינה ומתקשים בזכירה עקב העומס, אינם זכאים לצמצום חומר. לעומתם, תלמידים הלומדים לאורך השנה באופן שיטתי ויש להם בעיית זיכרון או שלימוד חומר חדש "מוחק" את הישן שידעו טוב (באופן מוכח!), יהיו זכאים לצמצום חומר.

כאן הורים ותלמידים יקרים אני חוזרת למושג למידה. למידה היא לא שינון המחברת לפני בחינה, אלא בדומה ללגו: עיסוק בחומר, ניסוי ותהיה, פירוק והרכבה. כמו שתינוק נזקק לשנים עשר חודשים כדי להגיע להליכה והוא חווה שלבי ביניים רבים בהם פיתח מיומנויות נדרשות כמו שמירת שיווי משקל, כך גם הלומד יחווה שלבים בלמידה ויתרגל מרכיבים חיוניים שונים כמו: ארגון זמן, התארגנות אישית, ארגון מידע, ניתוח שאלות, פיתוח יכולת הבעה בכתב ובע"פ ועוד. רק תירגול יומיומי יפתח את המיומנויות הנדרשות ללמידה וכפועל יוצא יוביל להצלחה בלמידה ובמבחנים השונים.

איני מדברת מפרי דמיוני אלא מנסיון מוכח ויעידו על כך תלמידי הרבים. הורים רבים לתלמידים עם לקות למידה ו/או הפרעת קשב וריכוז, יודעים לא אחת לתאר כמה הילדים שלהם מובילים בקבוצת הספורט אליה הם משתייכים, כיצד הבן שלהם הפך לאחר חודשי עבודה ספורים לראש משמרת במסעדת מזון מהיר, כיצד הם הראשונים לתפעל טכנולוגיות חדשות ועוד. כיצד זה קרה? אם הילד אכן סובל מלקות למידה כה קשה המחייבת פטורים רבים בביה"ס, כיצד הוא כה מצליח מחוץ לכתלי ביה"ס?

התשובה הטבעית היא שהנעשה בביה"ס אינו משקף מספיק את החיים שמחוצה לו. נכון. אני תקווה  שמשרד החינוך יקפיד ויחייב את בתיה"ס בשיפור דרכי  ההוראה ומיומנויות הלמידה כפי שפירט בחוזרים שהוציא בשנים האחרונות. יחד עם זאת, האחריות ללמידה היא על כל תלמיד והורה. ביה"ס הוא המסגרת ועליכם לעמוד על זכויותיכם (בהתאם לחוזרי משרד החינוך) לספק הוראה מייטבית ודיפרנציאלית לילדיכם. אך לעיתים, כמו ברפואה, יש צורך ב"רפואה משלימה". במקום להשקיע ממון באבחונים ולהוציא לילדיכם פטורים כאלה ואחרים שלטוח הארוך רק יגבילו את תיפקודם, טוב תעשו באם תדלגו על שלב האבחון כאמצעי להשגת פטורים, ותקדישו את הזמן והאמצעים הנדרשים ללמידה מייטבית.

הדבר החשוב ביותר בכיתות א'-ב', הוא להגיע לשליטה מלאה וטובה במיומנויות היסוד – קריאה וכתיבה. סטטיסטית רק 0.5% מהאוכלוסיה לא יצליחו לרכוש את הקריאה. רק 0.5% !!!!!! לכן, אם כבר בשלבים הראשונים אתם מרגישים בפער שנוצר בין ילדיכם לרמת הכיתה, השקיעו בטיפול בבעיה. למדו את הילד אחרת. היעזרו במומחים בתחום (בדיוק כפי שאתם פונים לרופא מקצועי מומחה שמתעוררת בעיית בריאות), היעזרו בטכנולוגיות מסייעות הקיימות היום בשפע כמו טכנולוגיות שילדיכם מאמצים בכל יום בכל פעולה למעט למידה. אל תאפשרו פתיחת פערים גדולים. פער לימודי קטן שאינו מטופל, טיבו שילך ויגדל. החל מכיתות ג'-ד' הקריאה והכתיבה הם אמצעים לרכישת הידע. ילד שלא הגיע לרמת קריאה טובה המאפשרת המשך למידה יתחיל לפגר בלימודים אחרי חבריו. ועדיין לא הזכרתי השפעה של הקושי בלימודים על התחום החברתי, על הדימוי העצמי ועל תחושת המסוגלות. התעלמות מהבעיה ואי טיפול בראשית הדרך, יחייבו השקעת מאמצים כלכליים ואנרגיות נפשיות בהמשך.  

ולכם הבוגרים יותר, בואו נאמץ את הודעת מכשירי הניווט הלוויני ו"נחשב מסלול מחדש". מה שהיה הוא לא מה שיהיה. עד היום היו לכם התאמות רבות שאם תודו על האמת הסירו מכם את האחריות. איפשרו לכם ללמוד פחות, לבצע פחות תהליכי עומק, להסתמך על "ההקלות" כתחליף ללמידה. עכשיו זה עומד להסתיים. נצלו את "גזירת השעה" ודאגו לעצמכם בהיבט החיובי של המילה. שפרו את הלמידה שלכם, תלמדו.

חשוב לי להדגיש כי עדיין יש תלמידים שלקות הלמידה שלהם משמעותית וללא התאמות הם לא יוכלו להצליח בבחינות. לקבוצת התלמידים עם הלקויות הקשות והמורכבות עלינו לסייע בכל דרך ולהילחם על זכותם להיבחן עם ההתאמות הנדרשות לצד הוראה דיפרנציאלית המותאמת לצרכיהם. יחד עם זאת, ברור שככל שיהיה שיפור משמעותי בהוראה ובלמידה, יצומצם מספר האבחונים ואז ניתן יהיה לתת לזכאים את מלוא זכויותיהם.

ד"ר רותי דקל

ד"ר רותי דקל

חינוכאית (Educator) בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה - מומחית בתחום אסטרטגיות למידה, באבחון לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז, ובעלת ניסיון של כשלושה עשורים באקדמיה, במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית. הכשירה למעלה מ-450 מורים ועבדה לאורך השנים עם אלפי תלמידים וסטודנטים במסגרות שונות.

שתפו!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin