בניוזלטר הקודם: "תם עידן שיעורי הבית –הבעיה", הצגתי את טענתי שיש יתרונות רבים לשיעורי הבית וטוב היה עושה משרד החינוך לו היה מוביל תהליך של מתן שיעורי בית מושכלים במקום לבטלם כליל. להלן תפישתי באשר לשיעורי בית מושכלים:
ככלל כמות שיעורי הבית צריכה להיות מדודה כך שלא תגזול את כל זמן הפנאי של התלמיד. כמות מדודה אף תדרבן את התלמיד לתרגל כיוון שזה כבר לא עונש. מכאן שכל מורה הנותן שאלות לתירגול חייב לחשוב מה הוא רוצה להשיג בתירגול, וכפועל יוצא לקבוע את היקף התירגול ואופי השאלות.
שיעורי הבית חייבים להיות דיפרנציאליים. שיעורי הבית ישקפו את הנלמד, אך סוגי השאלות שתינתנה תהיינה בהתאמה לצרכים של כל תלמיד. יהיה מי שיענה על שאלות איתור פרטים או שליפת עובדות יסוד ויהיה מי שיקבל שאלות היסק והבנה או שאלות אתגר. המטרה היא שסוג השאלות ישקף את תיפקודו הנוכחי של התלמיד וישתנה במהלך הסמסטר כך שישקף את התפתחותו. גם כמות השאלות הניתנות צריכה להביא בחשבון את יכולותיו וקשייו של התלמיד ולכן כמות השאלות הניתנות לתלמידים השונים תהייה מותאמת.
השיעורים הניתנים צריכים להיות לפי נושא שנלמד ולא בהכרח לפי שיעור שהסתיים. פעמים רבות קורה שנושא מסויים בתחומי הדעת השונים נלמד במשך מספר שיעורים. אין כל צורך לתת את שיעור התירגול בסיום כל שיעור אלא בסיומו של הנושא כולו או חלק מוגדר ממנו.
שיעורי הבית לא חייבים להיות תשובה במחברת / בחוברת העבודה. בסיום נושא, שיעורי הבית יכולים להיות פיתוח משחק המבטא את הנלמד. כפתיח לנושא, ניתן לשלוח את התלמידים לחיפוש מידע במדיה אלקטרונית או אחרת המאפשרת מפגש עם העובדות ועיבודן שלא בהכרח בדרך של קריאה מספר הלימוד. כך ניתן יהיה לקיים בכיתה דיון אודות הנושא בהשתתפות כלל התלמידים, כולל אלה המודרים בדרך כלל בגלל קשיי קריאה וכתיבה (וכידוע רמתם הקוגניטיבית גבוהה). בדרכים אלה, כל תלמיד יכול להיות שותף פעיל בכיתה כשווה בין שווים, לבטא את תחומי העניין שלו ואת כישוריו הייחודיים.
שיעורי הבית הם לתלמיד, לא להורה. לאור הנאמר בזכות חשיבות הכנת שיעורי בית, סיוע של הורה, גם אם בא ממקום טוב, פוגע בהשגת המטרות. בדיקת שיעורי הבית היא ראשיתו של דיאלוג בין התלמיד למורה. בתהליך הבדיקה של השיעורים (שיכול להיעשות בדרכים שונות, אך על כך בפעם אחרת) מתפתח דיאלוג בין התלמיד למורה בו הם מנתחים ביחד את המטלות בהן התלמיד הצליח ובזכות מה, ואת המטלות בהן התקשה ומה היה חסר לו בכדי להצליח. זהו דיאלוג מטה-קוגניטיבי מקדם המכוון כל תלמיד למודעות עצמית בדבר תהליכי הלמידה שלו, סגנון הלמידה, יכולת הזכירה והשליפה כמו גם בניה ביחד של הנחיות לתיווך עצמי ותהליכי בקרה. סיוע של הורה בהכנת השיעורים פוגעת בתהליך מרכזי זה שהוא בבסיס הלמידה וההוראה.
אני תקווה כי במקומות בהם ינתנו שיעורי בית, ינתנו שיעורי בית מושכלים. אשמח להדריך ולסייע בתהליך זה.
