ילדינו מבלים במערכת החינוך מגיל 3 ועד גיל 18, 4 עד 9 או 10 שעות מידי יום. שם הם חווים את הפרידה מהבית למשך כמה שעות, מתמודדים עם בני גילם ובהמשך עם חברה רב גילאית, עליהם להתאים את עצמם למערכת פורמלית בה יש כללים ודרישות ולצדדים הבלתי פורמליים כמו מערכות היחסים המתפתחות בינם לבין צוות ביה"ס ובינם לבין חבריהם. בביה"ס הם לומדים, משחקים, צוחקים, לפעמים בוכים, מטיילים, מתאהבים, מִתנסים וצוברים חוויות שתלווינה אותם למשך כל חייהם.
מה נחשבת הצלחה בביה"ס? כמובן שאין תשובה אחת לשאלה המורכבת הזאת. ראשית, תלויי את מי שואלים. לעיתים הורה, תלמיד ומורה, יתנו תשובות שונות, כל אחד עפ"י תפיסתו את תפקיד מערכת החינוך או כתוצאה מהחוויה האישית שהוא חווה.
שנית, היות ומדובר בהתמודדויות רבות ושונות, טבעי שכל אחד מאיתנו רואה את ההצלחה עפ"י הדברים החשובים לו. יש מי ששם את הדגש על ההישגים הלימודיים. יש מי שמחשיב דווקא את הקשרים החברתיים הנוצרים, את מערכות היחסים המתפתחות ואת המעמד החברתי, ויש מי ש"רק רוצה לחזור הבייתה בשלום" בסופו של יום.
מחקרים מלמדים שלהצלחה בלימודים (=ציונים טובים) השפעה ישירה על הדימויי העצמי של התלמידים, על הצלחתם בתחום החברתי ובהמשך בתחום התעסוקה ובחיי המשפחה שיקימו. מנגד, "לקות למידה" ו/או "הפרעת קשב וריכוז" יכולים לעכב הצלחה בלימודים.
חשוב להבין כי "לקות למידה" ו"הפרעת קשב וריכוז" הן תופעות מולדות אך אינן גזירה משמיים. "לקות למידה" ו"הפרעת קשב וריכוז" אינן מילה נרדפת לכישלון בביה"ס. נהפוך הוא. בין אם אנו אנשי מקצוע ובין אם בני משפחה, כשנלמד להכיר את התסמונות, נזהה את נקודות החוזק והחולשה של ילדינו וננקוט באמצעים הראויים בבית ובביה"ס, אין כל סיבה שילדינו לא יצליחו.
זיגלר (2000) (*), טוענת שהצלחה בביה"ס של בני נוער עם הפרעת קשב וריכוז חשובה יותר ועוזרת יותר משעה של טיפול רגשי מידי שבוע.
בידינו הוא.
(*) אביה של זיגלר, אחותה, שלושת ילדיה וחמשת נכדיה אובחנו כ- ADD או ADHD. זיגלר עצמה עוסקת מזה ארבעים שנה במיגוון תפקידים בתחום החינוך ובריאות הנפש.
Zeigler, D., 2000. Teaching teens with ADD and ADHD; a quick reference guide to teachers and parents. Bethesda. MA. Woodbine House.
